סמכות בימ"ש לדחות מועד לביצוע צו לסגירת עסק גם ללא צורך בקיום דיון

ביום 3.12.2009 ניתנה על-ידי החלטה שלפיה נדחתה בקשת הנאשם לדחות את מועד ביצועו של הצו לסגירת העסק שניתן בגזר הדין בתיק זה. הנאשם ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בע"פ 5113/09, מיום 3.1.2010, נקבע על-ידי כבוד השופט יורם נועם, כי "היה מקום לקיים דיון במעמד שני הצדדים", ומאחר שההחלטה ניתנה על-יסוד טענות הצדדים בכתב, התקבל הערעור והעניין הוחזר לדיון במעמד שני הצדדים.

כמצוות בית המשפט המחוזי, התקיים היום דיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

כבר בפתח ההחלטה אומר, כי לנוכח נימוקי ההחלטה מיום 3.12.2009, איני סבורה שנסיבות העניין הצדיקו לקיים דיון במעמד הצדדים. כך מלכתחילה וכך גם בדיעבד. על כך אוסיף ואומר כי חרף הכבוד שאני רוחשת לבית המשפט המחוזי הנכבד ולהחלטותיו, אני חולקת על העמדה שלפיה בקשות מהסוג הנדון צריכות להתברר במעמד שני הצדדים.

תחילה אתייחס לבקשה לגופה ולסיבה שבעטייה, כך לטעמי, לא היה מקום במקרה הנדון לקיום דיון במעמד הצדדים, ולאחר מכן אנמק את עמדתי שלפיה אין הצדקה לקיום דיונים במעמד הצדדים בבקשות מהסוג הנדון.

א          הבקשה נושא החלטה זו וההחלטה מיום 3.12.2009

2.         הנאשם הורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישון (סעיפים 4 ו-14 בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968), בכך שהוא מפעיל עסק להכנת מזון מוכן ולמכירתו בדירה ברחוב דרך בית לחם 27 בירושלים ללא רישיון עסק, כנדרש בהתאם לחוק רישוי עסקים ולסעיף 4.2ב בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995.

בגזר הדין מיום 27.11.2003 ניתן צו לסגירת העסק שמועד ביצועו נדחה בארבעים וחמישה יום, ומאז נדחה מעת לעת, גם אם לא ברציפות.

3.         נימוקי הבקשה שהוגשה ביום 17.11.2009 היו כי לשם קבלת רישיון עסק, על הנאשם לקבל היתר לשימוש חורג בדירת המגורים למטרת הפעלת העסק. לטענתו, קשיים טכניים עומדים בדרכו ומעכבים את קבלת ההיתר. כך לטענתו, הגם שהוא בעל הזכויות בדירה, היא טרם נרשמה בבעלותו בלשכת רישום המקרקעין, ועודה מנוהלת על-ידי חברת עמידר. מעבר לכך טוען הנאשם, העסק עומד בכל תנאי מחלקת רישוי עסקים וכי משהוגשה התוכנית להיתר בחודש אוגוסט 2007, נאמר כי אין התנגדות עקרונית להגשתה.

המאשימה התנגדה לבקשה מהטעם שמדובר בעסק לייצור מזון ולמכירתו, הפועל זה כשש שנים ללא רישיון עסק וללא האישורים המתאימים, ובכלל זה אישורי מחלקת איכות הסביבה ומשרד הבריאות ולא ניתן להעריך אימתי יסתיימו הליכי הרישוי. בקשה לרישיון עסק שהוגשה בשנת 2006 נדחתה עוד בתחילת שנת 2007 מאחר שהעסק פועל במקום שעל פי התוכנית ייעודו למגורים. אמנם הוגשה בקשה להיתר לשימוש חורג בנכס, אך עד כה לא התקבל היתר זה ומהבקשה עולה כי טרם נפתרו בעיות שעניינן הבעלות בנכס. לאור התנגדותם של השכנים, קשה להניח שהיתר לשימוש חורג אמנם יינתן. בנוסף לכך, דו"ח ביקורת תברואית שנערך על-ידי משרד הבריאות מיום 4.5.2009, מצביע כי במקום ליקויים תברואיים חמורים (כמפורט בדו"ח שצורף לתגובת המאשימה). 

4.         בפתח ההחלטה מיום 3.12.2009 ציינתי כי לאחר עיון בבקשה ובנספחיה וכן בתגובת המאשימה מיום 2.2.2009, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך בקיום דיון במעמד הצדדים. כך מן הטעם שאיני סבורה כי בקשות מסוג זה מחייבות קיום דיון במעמד הצדדים ובמקרה הנדון, גם אין כל צורך בקיום דיון, מהטעם שאין כל מחלוקת ביחס לעובדות שעליהן הושתתה מסקנתי.

המסקנה שאליה הגעתי הייתה כאמור, שאין כל הצדקה להוסיף ולדחות את מועד ביצועו של הצו לסגירת העסק. זאת מן הטעם שאין לקבל מצב בלתי נסבל שבו עסק לממכר מזון, שלגביו ניתן צו סגירה שיפוטי לפני שש שנים, ממשיך ופועל במשך למעלה משש שנים ללא רישיון עסק. אם תינתן לנאשם ארכה נוספת להפעלת העסק, כי אז יימצא כי לכאורה בית המשפט מעניק לעסק לממכר מזון רישיון עסק, מבלי שנמצא עומד בתנאים הדרושים לקבלת רישיון.

עוד הוספתי, כי לאור מסקנה זו, איני סבורה כי יש רלוונטיות לבדיקת טענות הנאשם כי לכאורה העסק עומד בדרישות לקבלת רישיון, כשם שלא מצאתי לנכון להשתית את החלטתי על טענות המאשימה בדבר התנאים התברואיים הלקויים שנמצאו בבדיקת משרד הבריאות. על עסק הטעון רישיון עסק לפעול רק אם ברשות מפעיליו רשיון עסק. כך בכלל וכך במיוחד ביחס לעסק לממכר מזון. יש מקרים המצדיקים מתן ארכות לביצועם של צווים לסגירת עסקים, ובמקרה הנדון אמנם ניתנו בעבר ארכות, ויכול שאף יתר על המידה. אולם אם במשך זמן כה ממושך, למעלה משש שנים, לא עלה בידי הנאשם לקבל רישיון עסק, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אין הצדקה שבחסות ארכות הניתנות על-ידי בית המשפט ימשיך העסק לפעול ללא רישיון. לפיכך כאמור, נדחתה הבקשה.

5.         נמצא אפוא, כי החלטתי נסמכה על העובדה שהעסק פועל ללא רישיון עסק למעלה משש שנים וכי כאמור, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אין כל הצדקה למתן ארכה נוספת לביצועו של צו הסגירה.

מאחר שאלו היו נימוקי ההחלטה, הרי שלא הייתה כל סיבה שיכולה הייתה לשנות החלטה זו, למעט אולי מצב שבו היה מראה הנאשם כי בקשתו לשימוש חורג אושרה, אושר שהוא עומד בכל תנאי הרישיון, ורק עיכוב טכני מעכב את קבלתו. לא אלו הם פני הדברים, ולא אלו היו טענותיו. מכיוון שכך, לא ברור על שום מה היה מקום לשמיעת טענות הצדדים.

ב.         טענות הצדדים בדיון שהתקיים היום

6.         כצפוי, ואף מעבר לכך, לא חידשו הצדדים דבר בדיון שהתקיים היום. הם חזרו על טענותיהם בכתב, כמפורט מעלה, ואולי הרחיבו מעט. אולם לא היה בהרחבות אלו כדי לשנות מן המהות, ומעיקרי הדברים שפורטו בבקשות בכתב.

7.         בא-כוחו של הנאשם חזר והסביר מה אופיו של העסק (עסק לייצור מזון ולמכירתו), טען שהמטבח לא היה בעבר במקום שבו מצוי העסק, אך הועבר למקום זה כחלק מדרישות מחלקת רישוי עסקים, הוסיף שהנאשם רכש ציוד יקר לעסק, לרבות מנדף שנרכש לפי דרישות מחלקת רישוי עסקים - טענה שאף היא כבר נטענה בעבר מספר פעמים - וחזר על טעמי העיכובים בבקשה להיתר לשימוש חורג (העובדה שהנכס עדיין רשום בחברת עמידר). עוד טען כי צפוי דיון בוועדה לקבלת אישור חורג, אך טרם נקבע מועד, וכן שישנם עסקים נוספים לממכר מזון ברחוב, שקיבלו היתר לשימוש חורג. לטענתו, ככל שהשכנים בבניין מתנגדים, יוכלו לטעון את טענותיהם בוועדה שתדון בהתנגדותם למתן ההיתר. בנוסף הפנה לעדותו של מפקח מחלקת רישוי עסקים בדיון שהתקיים בחודש אפריל, מר אדוארד אפלפלד, שלפי דבריו יש סיכוי שיינתן לעסק היתר לשימוש חורג, אשר יאפשר את קידום הליכי הרישוי. בא-כוחו של הנאשם אף הדגיש שהעסק משמש מקור לפרנסת חמש משפחות, וסגירתו תפגע בהם באורח קשה.

8.         גם באת-כוחה של המאשימה חזרה על עיקרי טענותיה והרחיבה קמעה. לטענתה העסק פועל משנת 2002, צו הסגירה ניתן בשנת 2003, ועד היום הצו לא קויים. נראה שהנאשם מיצה את כל ניסיונותיו לקבלת רישיון, ומשנכשלו, אין עוד הצדקה להוסיף ולדחות את מועד ביצועו של צו הסגירה. באת-כוחה של המאשימה הדגישה כי לעסק זה מעולם לא ניתן רישיון, כי הוא פועל מתוך דירת מגורים, כי אינו עומד בדירושת החוק, וכי המשך דחיית ביצועו של הצו תרוקן מתוכנו את הצו השיפוטי שניתן כאמור, לפני כשש שנים. עוד הדגישה כי העובדה שסגירת העסק תסב לנאשם נזק כלכלי איננה נימוק המצדיק עבירה על החוק והמשך ניהולו של העסק ללא רישיון. לטענתה, לנוכח התנגדותם של השכנים ולאור המטרדים שמסב להם העסק, בכל מקרה נראה שהסיכוי שיינתן היתר לשימוש חורג קלוש מאד. כך גם לאור ממצאיו החמורים של משרד הבריאות, כפי שבאו לידי ביטוי בדו"ח שנכתב על-ידי משרד הבריאות בעקבות ביקורת שנערכה בחודש מאי וצורף לתגובתה של המאשימה (ואף נזכר בהחלטה הקודמת).

9.         ובכן, לא מצאתי כל חדש או כל חידוש בטיעוני מי מבין הצדדים. מכיוון שכך, גם לא מצאתי כל סיבה לשנות מהחלטתי מיום 3.12.2009. כאמור באותה החלטה, על עסק הטעון רישיון עסק לפעול רק אם ברשות מפעיליו רשיון עסק. כך בכלל וכך במיוחד ביחס לעסק לייצור מזון ולמכירתו. במקרה הנדון, שבו גם לא נראה שרישיון עסק יינתן בזמן הנראה לעין, אינו מצדיק מתן ארכה נוספת לביצועו של צו הסגירה. אם במשך זמן כה ממושך, למעלה משש שנים, לא עלה בידי הנאשם לקבל רישיון עסק, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אזי כאמור, אין כל הצדקה לכך שבחסות ארכות הניתנות על-ידי בית המשפט ימשיך העסק לפעול ללא רישיון. לפיכך גם הפעם, נדחית הבקשה.